ת"א 4104-09-14 ע.ר צים שווק ישיר בע"מ – עיריית טירת הכרמל

בעניין: בקשה למחיקת כותרת ולחילופין רשות להתגונן

1. ביום 1/9/14 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר על סך 319,377 ₪ בגין סכומים שעל הנתבעת לשלם לתובעת בהתאם להסכם בין הצדדים מחודש דצמבר 2012 אשר צורף לכתב התביעה.

2. ראוי לציין כי בסעיף 3 לכתב התביעה נטען כי ההסכם בין הצדדים נכרת בחודש דצמבר 2013 כאשר בכותרת ההסכם נכתב כי הוא נערך ונחתם בחודש דצמבר 2012 מבלי לציין את היום. עוד ראוי לציין כי המקומות היחידים בהסכם בהם מופיע שמה של התובעת, תוך השמטת האותיות ע.ר. , הוא כותרת ההסכם והמקום המיועד לחתימות. בגוף ההסכם עצמו לא מוזכר שמה של התובעת כצד להסכם אלא השם שורש.

3. בסעיפים 7-8 לכתב התביעה נטען כי התובעת פנתה פעמים רבות לנתבעת, לרבות לבא כוחה אשר חתם על הסכם הפשרה, עו"ד ערן ארבלי (להלן: "עו"ד ארבלי") כדי לקיים את הוראות ההסכם או לחילופין לקבל אסמכתאות ליישומו, אך הנתבעת בחרה לעשות דין לעצמה ולא קיימה את התחייבויותיה כאמור בהסכם ומכאן ההצדקה לחייבה בהוצאות לדוגמא. נטען כי ההסכם הוא ברור, חד משמעי ולא ניתן לפרשנות כלשהי.

4. בסעיף 9 לכתב התביעה נטען להשלמת התמונה העובדתית כי אין זו התביעה הראשונה שהוגשה כנגד הנתבעת בגין נסיבות דומות. ב"כ התובעת מפנה לתביעה בתיק 25948-11-13 בה ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 26/6/14 (להלן: "התיק המקביל"). עיון בתיק המקביל מלמד כי מדובר בתביעה של שורש ערכות נוודים בע"מ (להלן: "שורש") נגד הנתבעת. בתביעה זו אכן ניתן פסק דין בהעדר הגנה, אולם בקשת הנתבעת לבטלו התקבלה לאחרונה בין היתר משום שנמצא כי כתב התביעה מבוסס על אדנים שגויים.

5. ביום 20/11/14 הגישה הנתבעת את הבקשה שבפניי למחיקת כותרת ולחילופין מתן רשות להתגונן. לאור האמור בהחלטת הביניים מיום 4/2/15, בה נקבע כי ככל שתדחה הבקשה למחיקת כותרת ייקבע דיון בבקשת הרשות להתגונן, אתמקד במסגרת החלטתי זו בבקשה למחיקת כותרת.

6. בפתח הבקשה מפרטת הנתבעת את הרקע העובדתי הנדרש. במסגרת התגובה, מציגה ב"כ התובעת את גרסתה שלה לרקע העובדתי תוך הדגשה שהוא אינו רלבנטי משפטית. לטעמי הרקע העובדתי רלבנטי ולו בשל העובדה כי ללא הצגתו אי אפשר להבין מי היא שורש וכיצד השתרבב שמה להסכם הפשרה עליו מבוססת התביעה. לכן אציג במסגרת החלטה זו, את הרקע העובדתי כפי שהוא מוצג על ידי שני הצדדים במסגרת הבקשה והתגובה.

7. התובעת מחזיקה בשני נכסים בתחום שיפוטה של הנתבעת. גם שורש מחזיקה בנכסים בתחום שיפוטה של הנתבעת. אחד הנכסים בו מחזיקה התובעת הוא נכס בנוי המשמש כסופרמרקט והנכס הנוסף, המוגדר כתת נכס , הוא קרקע המשמשת בין היתר לחנייה לבניין הסופרמרקט. הנתבעת טוענת כי התובעת החלה לשלם ארנונה בעבור הנכסים הנ"ל ביום 1/5/08. עוד טוענת הנתבעת כי החוב השוטף של התובעת לעירייה בגין ארנונה הוא 1,303 ₪ בעד בניין הסופרמרקט ו – 60,634 ₪ בעד החנייה.

8. אין מחלוקת כי התגלעה מחלוקת בין הנתבעת לבין חברת שורש ביחס לסיווג רכיב הקרקע התפוסה וחיובי הארנונה של שורש. במהלך ההדברות בין עו"ד ארבלי לב"כ התובעת ושורש, הושגה הסכמה בדבר הסכם פשרה בעניינה של שורש. הסכמה זו הושגה לאחר שבחודש מאי 2011 הגישה שורש עתירה מינהלית נגד הנתבעת בטענה לחריגה מחקיקת ההקפאה. עיון בסעיף 12 של הבקשה וסעיף 10 של התגובה, מלמד כי אין מחלוקת שהמשא ומתן התנהל הן לגבי התובעת בתיק זה והן לגבי שורש.

9. הנתבעת טוענת כי לאחר שהושג הסכם פשרה בעניינה של שורש, ביקשה ב"כ התובעת כי הסכם דומה ייחתם בעניינה של התובעת שכן טענות התובעת זהות לטענותיה של שורש. הנתבעת טוענת כי עו"ד ארבלי אמר שהסכם בעניינה של התובעת מצריך אישור של גזבר וראש העירייה. נטען כי עו"ד ארבלי הסכים לחתום על ההסכם מול התובעת כמחווה של רצון טוב וכדי לייעל את ניהול המשא ומתן, אך התנה את תוקפו של ההסכם באישור הגזבר וראש העירייה. נטען כי בסופו של יום החליטו הגורמים המוסמכים בעירייה שלא לאשר את ההסכם מול התובעת, והנתבעת הודיעה על כך לתובעת.

10. התובעת טוענת כי בפגישה שהתקיימה במשרדו של גזבר העירייה, הוסכם על עקרונות הפשרה הן ביחס לשורש והן ביחס לתובעת. נטען כי ביום 3/12/12 או בסמוך לכך קיבלה ב"כ התובעת מעו"ד ארבלי אישור לעקרונות הפשרה. והכינה טיוטות הסכם בשני התיקים. משלא ניתנה התייחסות של עו"ד ארבלי, הודיעה לו ב"כ התובעת ביום 20/5/13 כי בכוונתה להודיע לבית המשפט על המשך ההליכים בעניינה של שורש משום שהסכמי הפשרה לא נחתמו. נטען כי ביום 30/6/13 התקיים דיון בעתירה של שורש במסגרתו נחתם הסכם הפשרה בעניינה של שורש ועו"ד ארבלי הודיע לב"כ התובעת כי לא ניתן עדיין לחתום על ההסכם בעניין התובעת. חרף הודעה זו, ביום 21/11/13 שלח עו"ד ארבלי למשרד ב"כ התובעת את ההסכם כשהוא חתום על ידו. ביום 1/12/13 שלחה התובעת את ההסכם כשהוא חתום על ידה בפקס לגזבר עם העתק לעו"ד ארבלי. נטען כי לאחר שהנתבעת ועו"ד ארבלי לא מסרו כל הודעה בנוגע להסכם, חרף מס' שיחות טלפוניות בין ב"כ התובעת לבין עו"ד ארבלי, הוגשה התביעה בתיק זה.

11. על פני הדברים הפער העובדתי בין הגרסאות הוא הסיבה לכך שב"כ התובעת ביקשה לחקור את עו"ד ארבלי ואת הגזבר על תצהיריהם התומכים בבקשת הנתבעת.

12. הטענה הראשונה של הנתבעת במסגרת הבקשה למחיקת כותרת הינה כי אין די בהסכם הפשרה כדי לחשב סכום קצוב שכן כתב התביעה לא כולל פירוט על בסיס מה נערך התחשיב אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה ותוצאתו הינה סכום התביעה. נטען כי הקביעה מהי קרקע תפוסה היא קביעה הדורשת מדידה, התרשמות מן השימוש שנעשה בקרקע וכן שומה והערכה על ידי איש מקצוע שייקבע מהו השטח החייב בארנונה.

13. במענה לטענה זו, טוענת התובעת כי די בעניין זה בכך שבכתב התביעה נזכר סכום קצוב הניתן לבירור על ידי ראיות חיצוניות, כאמור בע"א 772/79 עזבון המנוח ארווין שמרון נ' וסקביץ, פסקי דין ל"ו(4) עמ' 78. נטען כי במקרה שלפנינו הסכם הפשרה מדבר על 20 אחוז משטח הקרקע מתאריך מסוים, כאשר מדובר בסכומים קבועים וידועים שאינם שנויים במחלוקת, אותם ניתן לחשב בנקל מתוך דפי הארנונה שצירפה הנתבעת לבקשתה החל משנת 1998 .

14. במסגרת התשובה לתגובה נטען כי בפרשת שמרון בית המשפט העליון לא קבע מבחנים כלליים אלא הכריע על פי שני אירועים שהתרחשו באותו עניין. עוד מודגש כי במקרה שלפנינו התובעת נזהרה מלהצהיר כיצד הגיעה לסכום התביעה ונמנעה מלהצהיר אודות הראיה החיצונית שתוכל לרפא את הפגם שבכתב התביעה.

15. הסכם הפשרה עליו מבוססת התביעה קובע כי העירייה תעניק ביחס לנכס פטור של 20 אחוז משטח הקרקע ("קרקע התפוסה") וזאת באופן רטרואקטיבי החל מיום 1/1/08. לא נסתרה טענת התובעת לפיה הנתונים מתוכם יש לתת פטור של 20 אחוז מוגדרים וידועים בחשבונות הארנונה ששלחה הנתבעת לתובעת ולכן מדובר בראיה חיצונית עליה ניתן לבסס את הסכום הקצוב המופיע בתביעה, כאמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין שמרון. לפיכך אני דוחה את הטענה הראשונה על בסיסה מבוקש למחוק את כותרת התביעה.

16. הטענה השנייה, הינה כי הסכם הפשרה לא מקיים את תנאי הראיה בכתב שכן הוא אינו תקף ללא אישורם של הגזבר וראש העיר כפי שנדרש בסעיף 203(א) לפקודת העיריות. הנתבעת טוענת כי מדובר בהוראה מצווה מכוחה הסכם הפשרה הוא בטל גם אם הנישום הסתמך ופעל על פיו כאמור בעע"מ 5666-09 עיריית פתח תקווה נ' איי.די. איי חברה לביטוח בע"מ. נטען כי הטעויות החוזרות לאורך ההסכם בדבר ציון שמה של שורש במקום שמה של התובעת, מעלות חשש כבד לגבי אומד דעת הצדדים בנוגע להסכם ולהסכמות שבבסיסו ולכן ההסכם אינו משקף את הסכמות הצדדים.

17. במענה לטענה זו, טוענת התובעת כי יש להבחין בין התחייבות כספית על פי סעיף 203 לפקודה המחייב את חתימת הגזבר וראש העיר , לבין הסכם המפשר בין עמדות הצדדים לגביו די בחתימת היועץ הממשלתי של העירייה. לתמיכה בטענה זו מפנה ב"כ התובעת לעת"מ 30367-02-14 ולעת"מ 40232-02-13 . נטען כי גם במקרה שלפנינו מדובר בהסכם שנועד לסיים בפשרה התדיינות משפטית בגדרם של כתבי הערר שהגישה התובעת. לחילופין נטען כי גם אם דינם של הסכמי הפשרה להתבטל כיוון שאינם מקיימים את הוראת סעיף 203 לפקודה, אין מקום לעשות זאת בנסיבות המקרה דנן לאור דוקטרינת הבטלות היחסית כפי שהופעלה בפרשת עתאמנה (עת"מ 29222-03-13).

18. בתשובה לתגובה נטען כי פסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים עליהם מסתמכת התובעת אינם יכולים לגבור על ההלכה בעע"מ 5666/09 במסגרתה קבע בית המשפט העליון כי הסכם למתן הנחה בארנונה הוא התחייבות כספית. נטען כי עמדת הנתבעת לעניין זה נתמכת בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 5/12 מיום 20/12/12 אשר צורף לתגובה. לפי חוזר המנכ"ל כל הסדר פשרה במסגרתו נמחק חוב ארנונה, חייב להיות מוגש לאישור הממונה על המחוז בצירוף מס' מסמכים הכוללים בין היתר הצהרה של ראש הרשות, הגזבר והיועץ המשפטי כי תנאי הנוהל מתקיימים.

19. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה שלפניי יש למחוק את כותרת התביעה כיוון שהסכם הפשרה עליו מבוססת התביעה כולל התייחסות לכל אורך ההסכם לשורש במקום לתובעת ולכן אין זה ראוי לבסס עליו תביעה בסדר דין מקוצר.

20. אני סבור כי יש ממש בטענת הנתבעת לפיה ישנה זיקה ברורה בין ריבוי הטעויות בגוף ההסכם בכל הנוגע לתאריך ולציון שמה של הנישומה לבין ההליך שקדם לחתימתו על ידי היועץ המשפטי של הנתבעת. תביעות בסדר דין מקוצר מתאפיינות בכך שמדובר בתביעות אשר סיכוייהן להתקבל טובים , כיוון שהן נתמכות במסמך בכתב הנחזה להיות חתום או ערוך על ידי הנתבעת ונוגע לתביעה. במקרה שלפנינו, למרות שעו"ד ארבלי מודה שהוא חתום על ההסכם עליו מבוססת התביעה, ישנה מחלוקת של ממש בכל הנוגע להליך שקדם לחתימה, המבוססת על מראהו של ההסכם עצמו ומצדיקה בירור המחלוקת כולה בהליך משפטי מלא.

21. לא שוכנעתי כי יש הצדקה ליישם במקרה שלפניי את פסק הדין המנחים של בתי המשפט המחוזיים עליהם מתבססת התובעת, שכן באף אחד מאותם פסקי דין לא התקיימו הנסיבות שהקיימו במקרה שלפנינו בכל הנוגע לאי התאמה בין שם הנישומה המופיעה בכותרת ההסכם ובמקום המיועד לחתימה לבין שם הנישומה המופיע לכל אורך גוף ההסכם.

22. אשר על כן, אני מורה על מחיקת כותרת התביעה.

לאור נימוקי ההחלטה ולאור מורת רוחי מהטענה לפיה יועץ משפטי של רשות מקומית חותם על הסכם פשרה מבלי שקיבל לכך אישור של הגורמים המוסמכים ברשות, מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות במסגרת החלטה זו.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ה, 29 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

ניר זיתוני 54678313-/